מצב ענן

צללתי לתוך ענן ושכחתי לקום

העולם חולף על פני, נע על צירו.

נשבתי בקסמו של הענן,

לימים הוא מחבוא

לימים הוא צלילה חופשית ורכה לתהום.

מול אירועים מציפים מולם אנו חסרי שליטה, מוצא ההגנה האחרון של התודעה הוא לאלחש את עצמה. כשחוויה זו מתמשכת אנו עלולים להלכד במצב של ״חוסר אונים נרכש״ - פסימיות, מוטיבציה נמוכה, המנעות, השארות בצד מהחיים. כך למראית עין נראה שאנו ממשיכים כרגיל, אבל לפחות חלק מסוים בתוכנו ממוגן ממגע עם המציאות, החיצונית והפנימית, ומשרה תחושות ניכור וניתוק. איך נבחין בענן כשנחלוף בתוכו?