בקצב הנשימה

"הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ

יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.

אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם

שֶׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל

לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה".*

החיפוש אחר משמעות ומקום בעולם יכול להיות מבלבל ומייאש. בפרט למי שמרגיש שאינו עומד בקצב, או אולי אפילו לא מבין את הדרך בה האחרים הולכים.

לפעמים אין מנוס מלשים לב שאנחנו שונים. אבל האמת היא שיש כאלה שפשוט מסתווים טוב יותר ואילו כולנו שונים. לכל אחד הקצב והדרך שלו, וכמה זה מתיש או מבלבל לנסות להצמד לאלה של אחרים. אבל כולנו גם דומים. לכולנו הנשימה, זו הראשונה כמו גם זו האחרונה, והאפשרות לחתור לטוב בכל רגע בין שתי הנקודות הללו. ב״טוב״ הכוונה לשחרור לתוך הטבע האמיתי שלנו, זה נטול היומרות והלחץ, זה שהיה שם תמיד.

החיפוש המתמיד אחר אותו טבע, מבעד ללחץ וצורותיו השונות שנוספו עם השנים, וההרפיה לתוכו - זה כל העניין. שוב ושוב הרפיה לתוך הדבר הזה שאינו באמת ידוע, אבל כל טבילה בו מרגישה כמו נצחיות ואמת.

*״הכל משתנה״ / ברטולד ברכט.